דף הבית > מחלות הסרטן > סרטן בלוטת התריס

 

אודות סרטן בלוטת התריס

מהי בלוטת התריס?

 

בלוטת התריס (בלוטת המגן, Thyroid) היא בלוטה קטנה בצוואר התחתון המורכבת משתי אונות, וצורתה דומה לפרפר. בדרך כלל איננו מרגישים את בלוטת התריס הבריאה.


בלוטת התריס מכילה תאים הנקראים תאים פוליקולרים אשר מייצרים את שני הורמוני בלוטת התריס, תירוקסין (T4) ו-T3. הורמונים אלו משפיעים על קצב חילוף החומרים, טמפרטורת הגוף ורמת האנרגיה של הלב. בלוטת התריס מכילה גם תאי C המייצרים הורמון בשם קלציטונין אשר עוזר לשלוט על רמת הסידן בדם.

מהו סרטן בלוטת התריס?


ישנם ארבעה סוגים עיקריים של סרטן בלוטת התריס:

  • פפילרי: זהו הסוג הנפוץ ביותר של סרטן בלוטת התריס.

  • פוליקולרי: זהו סוג פחות שכיח של סרטן בלוטת התריס, נמצא בדרך כלל אצל אנשים מבוגרים.

  • מדולרי: זהו סוג נדיר של סרטן בלוטת התריס, שיכול לעבור בתורשה. מסיבה זו, נשלחים חולים אלו לבירור גנטי כחלק מתהליך הבירור. גידול זה מתפתח מתאי C בבלוטת התריס.

  • אנפלסטי: זה גם סוג גידול נדיר. מופיע בד"כ אצל מטופלים מבוגרים וגדל במהירות. בניגוד לסוגים אחרים של סרטן בלוטת התריס, סוג זה קשה לטיפול.

סוגים נוספים של סרטן שיכול להתפתח בבלוטת התריס הם לימפומה וסרטן תאי Hürthle. אלה לא יידונו במאמר זה.


 

סרטן פפילירי ופוליקולרי מהווים 90-80% מכל מקרי סרטן בלוטת התריס. שני הסוגים מתחילים בתאים פוליקולריים של בלוטת התריס. גידולים אלה נוטים לגדול לאט, ואם הם מתגלים בשלב מוקדם, ניתן לטפל בהצלחה רבה.

מה גורם לסרטן בלוטת התריס?

 

גידול סרטני מתחיל מתא אחד לא תקין. הסיבה המדויקת מדוע תא תקין הופך לסרטני לא ברורה. התהליך הראשון בהפיכת תא רגיל לסרטני היא הופעת מוטציה (שינוי גנטי) המשפיע על התנהגות התא וגורם לו להתרבות ולצאת מכלל שליטה.


סרטן בלוטת התריס בישראל - מאובחנים כ-700-600 מקרים חדשים בשנה, בעיקר בנשים. למרות שרוב האנשים המפתחים סרטן בלוטת התריס הם בגיל העמידה או מבוגרים יותר, סרטן פפילרי מופיע באופן שכיח בנשים צעירות, בדרך כלל בין הגילים 35 ו -40.


בד"כ סרטן בלוטת התריס מתפתח ללא כל סיבה נראית לעין. עם זאת, ישנם מספר גורמי סיכון היכולים להגדיל את הסיכון לפיתוח המחלה. אלה כוללים:

  • חשיפת הצוואר לקרינה - סרטן בלוטת התריס שכיח יותר בקרב אנשים שעברו טיפול בהקרנות לאזור הצוואר בגיל צעיר, או בחשיפה לקרינה לאחר תאונות בכורים גרעיניים (כגון צ'רנוביל ופוקושימה). חשוב לציין שחשיפה לכמות קרינה קטנה בחיי היומיום (כגון טלפונים סלולריים) או קרינה הנובעת מבדיקות רפואיות (למשל CT) לא קשורה לשכיחות מוגברת של גידולי בלוטת התריס.

  •  היסטוריה משפחתית - חשוב בעיקר בסרטן מדולרי בו יש סיכוי של 25% שמדובר במחלה העוברת במשפחה. לעומת זאת, בסרטנים מסוג פפילרי ופוליקולרי הנטייה המשפחתית קיימת אך קטנה ביותר ואינה דורשת בירור גנטי.

  • רמות יוד נמוכות - נדיר לסבול מחסר ביוד בישראל.

מהם התסמינים של סרטן בלוטת התריס?


סרטן בלוטת התריס בדרך כלל מתפתח לאט ובתחילה אינו גורם לתסמינים. הסימן הראשון השכיח ביותר הוא גוש קטן בצוואר, ללא כאבים. תסמינים אחרים שעלולים להתפתח כוללים:

  • צרידות או קושי בדיבור.
  •  בלוטות לימפה נפוחות בצוואר.
  • קושי בבליעה או בנשימה כאשר הגידול לוחץ על הוושט (בית הבליעה) או קנה הנשימה.
  • כאב בגרון או בצוואר.

הערה: רוב הגושים בבלוטת התריס הם לא סרטניים. רק 1 מתוך כל 20 גושים בבלוטת התריס הוא סרטני.

מה כולל הבירור לגושים חשודים בבלוטת התריס?

 

בדיקת אולטרסאונד – בד"כ השלב הראשון. הבדיקה יכולה להעריך עד כמה הגוש חשוד כסרטני, ויכולה להעריך את הגודל והמיקום של הגידול. סריקת אולטרסאונד היא בדיקה בטוחה ונטולת כאבים המשתמשת בגלי קול כדי ליצור תמונות של איברים ומבנים בתוך הגוף.


ביופסיה (דגימה קטנה, FNA) נלקחת בדרך כלל על מנת לבדוק אם הגוש סרטני, ולברר באיזה סוג מדובר. כדי לעשות ביופסיה, מחט קטנה מוחדרת בעדינות לתוך הגוש החשוד בצוואר. לעתים הרופא ישתמש באולטרסאונד כדי לעזור להנחות את המחט לאזור הנכון. את התאים המתקבלים על ידי המחט בודקים תחת מיקרוסקופ, ובהתאם למראה התאים ניתן לקבוע את האבחנה.


בדיקה נוספת שנעשית לעתים היא מיפוי טכנציום של בלוטת התריס. בדיקה זו מבוצעת לאחר הזרקה של כמות קטנה של חומר דומה ליוד בשם טכנציום. תאים סרטניים בדרך כלל לא קולטים טכנציום בשונה מתאים תקינים של בלוטת התריס. לכן, אזורים בבלוטה שאינם קולטים יוד (אזור "קר") חשודים כסרטניים, בעוד שאזורים הקולטים יוד (אזור "חם") אינם חשודים.

הערכת היקף המחלה והתפשטותה

 

לאחר שאובחן סרטן בבלוטת התריס, לעיתים מומלצות בדיקות נוספות על מנת להעריך את מידת התפשטות המחלה. אם לא בוצע טרם לכן, יש לבצע אולטרסאונד של צידי הצוואר להערכת התפשטות המחלה לבלוטות לימפה. בנוסף, לעיתים יש צורך בביצוע MRI,CT, או בדיקות דם מיוחדות. הנתונים הנאספים מבדיקות אלו משמשים את הרופאים המטפלים לבחירת הטיפול המתאים ביותר.

מה הן אפשרויות הטיפול בסרטן בלוטת התריס?


אפשרויות הטיפול כוללות ניתוח, יוד רדיואקטיבי, קרינה חיצונית, ותרופות סיסטמיות אותן ניתן לשלב בהתאם למצב החולה. ניתן לטפל בהצלחה רבה ברוב הסוגים של סרטן בלוטת התריס, ורוב המאובחנים עם סרטן בלוטת התריס נרפאים לאחר טיפול הולם.


חשוב לקיים דיון מלא עם מומחה המכיר את המקרה שלך, שיציג את היתרונות וחסרונות בכל טיפול, שיעור הצלחה מצופה, תופעות לוואי אפשריות, ופרטים נוספים על אפשרויות הטיפול השונות בהתאם לסוג של הסרטן שאובחן.

ניתוח

 

ניתוח להסרת כל בלוטת התריס או מחציתה הוא הטיפול הנפוץ ביותר. לעיתים המנתח יסיר גם בלוטות לימפה הסמוכות לבלוטת התריס בצוואר המרכזי כדי לראות אם הסרטן התפשט לתוכן.


אם הסרטן אובחן בשלב מוקדם ולא התפשט לבלוטות לימפה ניתוח בלבד יכול להביא לריפוי מהמחלה (רופאים משתמשים במונחים "הפוגה" או "תגובה מצוינת לטיפול" במקום לומר ריפוי).


לאחר ניתוח בו נכרתה כל בלוטת התריס יש ליטול כדורים המכילים הורמוני בלוטת התריס (תרופות בשם אלתרוקסין, יותירוקס או סינתרואיד) על מנת לספק לגוף את הורמוני הבלוטה החיוניים לתפקוד תקין של הגוף.

טיפול ביוד רדיואקטיבי

 

מטופלים רבים מקבלים טיפול ביוד רדיואקטיבי לאחר ניתוח לכריתת בלוטת התריס. טיפול ביוד רדיואקטיבי עושה שימוש ביוד רדיואקטיבי מסוג I-131 כדי להרוס תאי סרטן בלוטת התריס שנותרו בגוף ואף להרוס שאריות קטנות של בלוטת התריס התקינה שנותרו בגוף לאחר הניתוח (בד"כ בניתוח לא ניתן להסיר 100% מהבלוטה). טיפול זה ניתן בדרך כלל כנוזל או קפסולות. הטיפול ביוד רדיואקטיבי מתבסס על היכולת הייחודית של תאי בלוטת התריס (הן התקינים והן התאים הסרטניים) לקלוט יוד מזרם הדם ביעילות רבה. לאחר בליעת קפסולת היוד הרדיואקטיבי החומר נקלט ע"י תאי בלוטת התריס, ושארית החומר שלא נקלטה מופרשת בשתן במשך מספר ימים. לאור זאת, רוב הקרינה נעלמת מהגוף תוך כמה ימים.


ליוד רדיואקטיבי מעט תופעות לוואי, ורובן חולפות ימים לאחר הטיפול (ראה סיכום על יוד רדיואקטיבי).


חולים עם סרטן מדולרי או אנפלסטי לא מטופלים ביוד רדיואקטיבי, שכן גידולים אלו אינם קולטים אותו ביעילות.

דיכוי TSH

 

הורמון ה-TSH מופרש ע"י אזור במוח הנקרא היפופיזה, ותפקידו בגוף הוא לשלוט על תפקוד בלוטת התריס. כאשר רמת TSH גבוהה הדבר גורם לגדילה של בלוטת התריס ולהגברה בהפרשת הורמוני בלוטת התריס. לעומת זאת, כאשר רמת ההורמון נמוכה יש ירידה בתפקוד תאי בלוטת התריס ורמת ההפרשה של הורמוני בלוטת התריס יורדת.


כחלק מהטיפול בסרטן בלוטת התריס אנו משתמשים בתכונות אלו של ה-TSH, ומביאים לדיכוי שלו (הבאתו לרמה נמוכה מאוד בגוף) אשר תביא לירידה בפעילות של תאי סרטן בלוטת התריס ותמנע מהם לגדול. עבודות משנות ה-80 הראו שדיכוי TSH מביא לירידה בחזרת המחלה ואף לירידה בתמותה בחולים בסיכון בינוני וגבוה.


את דיכוי ה-TSH אנו משיגים על ידי מתן מינון מוגבר במידה קלה של הורמוני בלוטת התריס (אלתרוקסין, יותירוקס אן סינתרואיד). מידת הדיכוי הנדרשת נקבעת אינדיבידואלית בכל מקרה על פי דרגת הסיכון של המחלה.

הקרנות

 

טיפול בקרינה חיצונית מבוצע בעזרת אלומות אנרגיה גבוהה של קרינה המתמקדות ברקמות סרטניות. טיפול זה הורג או מעכב גדילה של רקמה סרטנית. השימוש בקרינה חיצונית שמור למקרים בודדים בהם לא ניתן להסיר את כל הגידול בניתוח ונותרת שארית גידול בצוואר, או במקרים של גרורות לעצמות. לקרינה חיצונית תופעות לוואי הנובעות מפגיעה ברקמות תקינות הנמצאות בצוואר – למשל כאב גרון וקושי בבליעה עקב דלקת בוושט.


הקרנות עשויות להיות מומלצות במקרים של סרטן בלוטת התריס שאינו מגיב לטיפול ביוד רדיואקטיבי.

תרופות סיסטמיות


 

בשנים האחרונות נכנסו לשימוש תרופות חדשות לטיפול במחלה מתקדמת, בד"כ בחולים עם גרורות מרוחקות שאינם מגיבים לטיפול ביוד רדיואקטיבי. תרופות אלו שייכות לקבוצת ה-Tyrosine kinase inhibitors, והתרופה העיקרית בשימוש מתוך קבוצה זו היא Sorafenib (סוראפניב,נקסבר).


תרופות אלו אינן כלולות בסל הבריאות לאינדיקציה של טיפול בסרטן בלוטת התריס (נכון לשנת-2013) אולם לעיתים ניתן לקבלן במסגרת מחקר קליני או דרך ביטוחים אחרים.

מעקב לאחר טיפול

 

לאחר הטיפול בסרטן בלוטת התריס יש להמשיך במעקב האנדוקרינולוג המטפל, ולפי הצורך גם של המנתח. מטרת המעקב היא לוודא שהטיפול הראשוני (ניתוח עם או בלי יוד רדיואקטיבי) היה הולם, ולוודא שהמחלה אינה חוזרת.


המעקב מתבסס בעיקר על בדיקת דם לתירוגלובולין, ועל אולטרסאונד של הצוואר.

  • בדיקת דם לתירוגלובולין במרווחי זמן קבועים. תירוגלובולין הוא חלבון המיוצר רק על ידי תאי בלוטת התריס, אשר יכול להיות מיוצר גם על ידי תאי סרטן בלוטת התריס פפילרי או פוליקולרי. בדיקת רמת תירוגלובולין משמשת למעקב אחר כמות תאי בלוטת התריס בגוף, והשאיפה שיהיה ברמה אפסית לאחר הטיפול.
    במקביל לבדיקה של רמת תירוגלובולין יש לבדוק גם קיום של נוגדנים לתירוגלובולין, אשר במידה וקיימים עלולים להפריע לבדיקת התירוגלובולין במעבדה ולהפוך אותה ללא מדויקת.

  • אולטרסאונד צוואר – משמש לבדיקת מיטת הבלוטה (האזור ממנו נכרתה הבלוטה) ובלוטות הלימפה בצידי הצוואר.

  • מיפוי בעזרת יוד רדיואקטיבי – לעיתים מיפוי כלל גופי מבוצע כחלק מהמעקב על מנת לבדוק האם קיימת שארית גידול הקולטת יוד רדיואקטיבי.

  • גירוי ע"י תירוג'ן - תרופת התירוג'ן מעוררת את תאי בלוטת התריס, גורמות להם להפריש יותר תירוגלובולין, וכך ויכולה לסייע בזיהוי כמות קטנה של רקמה שנותרה בגוף.

 מהי הפרוגנוזה (צפי לעתיד, תחזית) של המחלה?

 

הפרוגנוזה עבור מרבית החולים עם סרטן בלוטת התריס היא טובה מאוד, בעיקר בחולים עם סרטן פפילרי ופוליקולרי. הרופא המטפל שמכיר את המקרה שלך יכול לתת מידע מדויק יותר לגבי הפרוגנוזה הספציפית, ועד כמה צפוי הגידול להגיב בצורה טובה לטיפול.


 
 

 


דף הבית | אודותינו | תקנון האתר | מפת האתר | צור קשר | מרכז דוידוף לסרטן
© כל הזכויות שמורות - למרכז מידע למחלות הסרטן ע"ש מאיר ליזר, מרכז דוידוף.
התכנים באתר אינם מהווים חוות דעת רפואית או תחליף.

 

ארטוויז'ן | Quickyweb