מחלת הודג'קין

מאת: פרופ' עמוס כהן, המטולוג בכיר, בי"ח בילינסון, מרכז רפואי רבין.
מעודכן לשנת 2017.

מחלת הודג'קין היא מחלה ממאירה של המערכת הלימפטית, עם סיכויי ריפוי גבוהים יחסית. המחלה תוארה לראשונה ב- 1832, ע"י תומס הודג'קין, רופא אנגלי, שהיה רופאו האישי של הנדבן הידוע משה מונטיפיורי והתלווה אליו במסעותיו בעולם. ב-1886, חלה הודג'קין בעת מסעו עם מונטיפיורי לארץ ישראל, מת ונקבר ביפו.

הגיל הממוצע של חולים במחלת הודג'קין הוא 30 שנה. גילוי המחלה הוא לעתים מקרי, כאשר נמצאת נפיחות קשרי לימפה בצוואר, בבתי השחי או במפשעה. חלק מהחולים סובל מהזעה בשעות הלילה, ירידה במשקל או עליית חום. התסמינים: ירידה במשקל של מעל 10% מהמשקל הבסיסי, עליית חום מעל 38°C או הזעה לילית המחייבת החלפת בגד, נקראים תסמיני B. קיום של אחד או יותר מתסמיני ה-B, מרמז על מחלה אלימה ו/או מפושטת.

מחלת הודג'קין נוטה להתפתח בקשרי הלימפה בחלקי הגוף השונים. התאים הממאירים במחלת הודג'קין נקראים תאי ריד-סטרנברג. תאים אלה, שצורתם דומה לעיני ינשוף, מקורם בתאי החיסון מסוג B. בניגוד לתאי B תקינים, בתאי ריד-סטרנברג, מתעכב תהליך המוות התאי הטבעי (אפופטוזיס).

חלק מקשרי הלימפה בגוף נמצא באזורים שאינם נגישים לבדיקת הרופא, כגון מרכז בית החזה (מדיאסטינום), החלק האחורי של הבטן (רטרופריטוניאום) והאגן.

לאחר האבחון יש לבדוק את שלב התקדמות המחלה, בכדי להבטיח טיפול מתאים. צורך זה מושג באמצעות בדיקות הדמיית הגוף הכוללות טומוגרפיה ממוחשבת (Computerized tomography, C.T) או תהודה מגנטית (Magnetic resonance imaging, M.R.I). בדיקת ההדמיה בעלת הרגישות הגבוהה ביותר לזהוי מוקדי מחלה היא בדיקה המשלבת מפוי איזוטופי (Positron emission tomography, PET) עם בדיקת CT ונקראת PET-CT.

כאשר אחד מהממדים של הגידול הוא מעל ל- 10 ס"מ או שגודלו מעל לשליש מרוחב בית החזה, הוא נחשב כבעל נפח גדול(bulky). בדיקות ההדמיה מאפשרות מעקב אחר התגובה לטיפולים. כאשר קיים חשד למחלה מפושטת, נהוג לבצע גם ביופסיה מלשד העצם.

הטיפול במחלת הודג'קין מביא לרפוי מהמחלה במרבית החולים. הגישה הטיפולית המקובלת כיום לחולי הודג'קין בשלב מוקדם (שלבים 1 או 2, ללא תסמיני B וללא נפח גדול), הוא טיפול במשלב כימי סטנדרטי מסוג ABVD בתוספת קרינה. המשלב ABVD כולל 4 תרופות: אדריאמיצין(Adriamycin), בליאומיצין(Bleomycin), וינבלסטין(Vinblastine) ודאקארבאזין(Dacarbazine).

עם זאת, נוטה מחלת הודג'קין לחזור בחולים בשלבים מתקדמים (3 ו- 4), שקבלו ABVD ויש להם חלק מגורמי הסיכון הבאים: שלב 4, גיל מעל 45, מין זכר, רמת אלבומין מתחת ל- 4 גר/דל, המוגלובין מתחת 10.5 גר/דל, כדוריות לבנות מעל 15,000 בממ"ק ולימפוציטים פחות מ- 600 בממ"ק.

משלב תרופתי המשמש לטיפול בחולי הודג'קין בשלבים מתקדמים, עם מעל 3 גורמי סיכון, נקרא Escalated.BEACOPP. הפרוטוקול כולל 7 תרופות, הניתנות במינון גבוה יחסית ל- ABVD. התוצאות של המשלב Escalated.BEACOPP העלתה את שעור התגובה המלאה. מאידך, המינון הכימותרפי המוגבר, גרם לדיכוי ניכר של ייצור תאי הדם הלבנים ומחייב שימוש בגורם הצמיחה, G-CSF ותרופות נוספות למניעת זיהומים.

לפני טיפולי הכימותרפיה, מוצע לגברים ולנשים לעבור תהליך של שימור הפוריות.

בעת התלקחות הודג'קין אחרי טיפול כימי סטנדרטי או כאשר המחלה עמידה מלכתחילה לקו הטיפולי הראשון, טיפול ההצלה ע"י פרוטוקולים כגון ICE , ESHAP, IGEV ו- GDP.
לאחר השגת תגובה, מבוצעת השתלת מוח עצם עצמית, המשלבת מתן טיפול כימי במינונים גבוהים במיוחד והחזרת תאי האב של מוח העצם.

במקרי הודג'קין שנשנה לאחר השתלת תאי-אב עצמית, או אם נשנה לאחר שני קווי טיפול כימותרפיים (לחולה שאינו מיועד לעבור השתלת תאי אב עצמית), קיימת אפשרות לטיפול בתרופה כימותראפית שפותחה לאחרונה בשם Brentuximab.vedotin. התרופה מכילה נוגדן כנגד תאי ההודג'קין, שאליו קשור חומר כימותראפי הפוגע בתאי הגידול. חולים עם מחלה עמידה ונשנית עוברים תהליך של השתלת מוח עצם מתורם מתאים.

 

גישה טיפולית חדשנית מפעילה את מערכת החיסון של החולה עצמו כנגד תאי הודג'קין. תהליך הפעלת מערכת החיסון לפעול כנגד תאי ההודג'קין, הוא על ידי ביטול עיכוב התגובה החיסונית, באמצעות מערכת הבקרה PD1.

 

התרופה Nivolumab  (אופדיבו, Opdivo) פועלת במנגנון הפעלת מערכת החיסון כנגד תאי ההודג'קין. התרופה מאושרת כיום בסל לחולי הודג'קין קלאסי, לאחר השתלה עצמית וטיפול ב - Brentuximab vetodin  או שהחולה לא היה מועמד להשתלת מח עצם וקיבל לפחות שני קווי טיפול קודמים למחלתו. תרופה נוספת שאושרה לאחרונה לטיפול בהודג'קין בארה"ב היא Pembrolizumab (קיטרודה, Keytruda ) אך היא עדיין לא אושרה בסל התרופות להודג'קין לשנת 2017.


שלבי מחלת הודג'קין:

חלקי גוף המעורבים במחלה
שלב 1נגיעות של קשר לימפה באזור אחד.
שלב 2נגיעות של קשרי לימפה בשני אזורים, בצד אחד של הסרעפת.
שלב 3נגיעות קשרי לימפה משני צדי הסרעפת
שלב 4מעורבות אברי גוף שאינם לימפטיים, כגון הכבד, לשד העצם או הריאות.


ארטוויז'ן | Quickyweb