נגע סגלגל ולא מוכר
פרופ' אייל פניג, היחידה לטיפול בקרינה, מרכז דוידוף, בבי"ח בילינסון
פורסם ב"הארץ" ב-2017. נבדק ומתאים ל- 2020.
תרופה אימונותרפית שאושרה השנה נותנת תקווה לחולים ב-MCC – סרטן עור נדיר וקטלני שהמודעות לו נמוכה.
סרטן של תאי מרקל – תאי חישה בעור אשר תפקידם להעביר למוח תחושת לחץ פיזי (Merkel Cell Carcinoma MCC ) הוא סוג נדיר ופחות מוכר של סרטן עור (פחות מאחוז מגידולי העור) אך גם קטלני ביותר. זאת בשל נטייתו לשלוח גרורות מרוחקות לאיברים חיוניים במהירות. כאשר המחלה מתגלה לפני התפשטות הגרורות, שיעורי השרידות לחמש שנים הם כ-70%. אך כאשר המחלה הופכת גרורתית שיעורי השרידות נמוכים ביותר. בישראל לפי הערכות מתגלים כ-40 מקרי MCC חדשים בשנה, ומתוכם כ-12-15 גרורתיים.
לעתים הגילוי נעשה מאוחר מדי, בעיקר בשל חוסר מודעות למחלה ולתסמיניה, הן של הציבור והן של הקהילה הרפואית. כמו בסוגי סרטן רבים אחרים, גם ב-MCC הסיכוי לריפוי גבוה יותר ככל שהמחלה מאובחנת מוקדם יותר. סימן ההיכר של המחלה, שעשוי לסייע משמעותית לגילוי מוקדם, הוא נגע עורי בצבע סגלגל המופיע באזורים החשופים לשמש, שגדל במהירות ואינו רגיש למגע. כמחצית מהנגעים הללו מתפתחים באזור הראש-צוואר, כשליש בגפיים והשאר באזורי הגוף האחרים.
גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות המחלה הם: מערכת חיסון מוחלשת בשל תרופות המדכאות אותה (למשל כאלו הניתנות בהשתלות איברים) או בשל מחלות המטולוגיות (כגון לוקמיה), וחשיפה מוגברת לשמש ולקרינה העל-סגולה (UV) שבה. קרינה זו יוצרת שינויים גנטיים (מוטציות) בגנים (בחומר הגנטי, הדנ"א) שתפקידם לדכא התפתחות גידולים סרטניים בתאי המרקל. בנוסף, היא גורמת לדיכוי מקומי (עורי) של מערכת החיסון – וכך יכולת הגוף להיאבק בתאים הסרטניים פוחתת. זאת מכיוון שהיא מביאה לפיזור שונה של תאי מערכת החיסון בעור – הם נודדים מהשכבות החיצוניות שלו לשכבות העמוקות וכך מגנים עליהם פחות. גורמי סיכון עיקריים נוספים הם גיל – עם השנים החשיפה לשמש מצטברת, וכמו כן יכולת התיקון של נזקי הדנ"א שנגרמים בעקבותיה פוחתת והמערכת החיסונית נחלשת; וצבע העור – ככל שהוא בהיר יותר, הקרינה חודרת אליו בקלות רבה יותר ופחות מסוננת.
כיום הטיפול בשלב הראשון, כאשר המחלה עדיין מקומית, הוא כירורגי: כריתה רחבה של הנגע. כאשר הוא חודר לכלי דם וכלי לימפה, או כאשר גודלו מעל שני סנטימטרים, יתווסף לכריתה טיפול קרינתי.
בשלב שבו התפשט הנגע לבלוטות לימפה אזוריות, הטיפול יהיה כריתה רחבה שלו ושלהן, בשילוב הקרנות עם או בלי כימותרפיה ובשלב שבו שלח הנגע גרורות, הטיפול העיקרי יהיה כימותרפיה. כאמור כיום מחלה גרורתית לרוב אינה ניתנת לריפוי.
עם זאת, יש מקום לתקווה. במארס אושרה תרופה חדשה בשם Avelumab (Bavencio) על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לטיפול ב-MCC . תרופה זו שייכת למשפחת התרופות האימונותרפיות, המתבססות על ההבנה שתאי הגידול הסרטני מדכאים את מערכת החיסון בסביבתם הקרובה. זאת באמצעות ביטוי חלבונים הנקשרים לתאיה ומשתקים את פעילותם. חסימת מנגנון דיכוי זה באמצעות האימונותרפיה (נוגדנים תרופתיים) מאפשרת להפעיל ביעילות את מערכת החיסון ולגייסה למאבק בתאים הסרטניים.
ה-FDA אישר את התרופה (במסלול מואץ) בהתבסס על מחקר שהתפרסם בכתב העת The Lancet Oncology בספטמבר 2016. במחקר זה טופלו בתרופה 88 חולים (לפני כן הם טופלו בכימותרפיה שלא סייעה לעצירת התפשטות הגידול). אצל שליש מהם נצפתה נסיגה משמעותית של הגידול. במחקר המשך, שפורסם ביוני בכנס של החברה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית (ASCO) טופלו 29 חולים בתרופה זו בקו ראשון, מבלי שקיבלו כימותרפיה לפני כן. אצל שני שלישים מהם נצפתה נסיגה משמעותית של הגידול, ואצל מרביתם התגובה היתה ממושכת, מעל לשנה. המעקב אחריהם עדיין נמשך.
עם זאת, חשוב לציין שהתרופות האימונותרפיות גורמות לתופעות לוואי. מעט מאד מטופלים יסבלו מתופעות לוואי נדירות – אוטואימוניות – כאשר מערכת החיסון תוקפת את הגוף. זאת בשל הפעלתה ביתר שאת ובחלק מהמקרים יסבלו המטופלים מתופעות לוואי כגון חולשה, עייפות ופריחה עורית קלה (אם בשל הפעלת מערכת החיסון ואם בשל חומרים מסוימים שמופרשים בגוף כתוצאה מהטיפול). אך הן מינוריות ביחס לאלו שנגרמות מהכימותרפיה, כגון נשירת שיער, בחילות, הקאות ושלשולים קשים.
ולסיכום, הטיפול האימונותרפי ב-MCC עשוי לתת תקווה לחולים – בעצירה ממושכת של התפתחות הגידול או אולי אף בריפוי המחלה.
לכתבה מ"הארץ", לחץ כאן.
לדפי מידע באנגלית מהאתר של American Cancer Society, לחץ כאן.