מהם הסימנים שמעלים חשד לסרטן, איך שוללים סיבות אחרות למאפיינים שונים, מה אפשר לראות בבדיקות הדמייה ומה אפשר לזהות בביופסיה? כל השאלות וכל התשובות
ד"ר שירלי שפירא
למחלת הסרטן יש קשת רחבה של מאפיינים, החל מהיעדר סימפטומים וכלה במחלה קשה ורב־מערכתית. כיוון שחלק גדול מהסרטנים קשור לאיברים ומערכות ספציפיים, הסימפטומים יהיו קשורים לאותו איבר או מערכת שנפגעו.
1 - שיעול, פליטת ליחה דמית וקוצר נשימה יכולים לרמז על סרטן ריאות. אך הם מחשידים גם בשלל מחלות נוספות, כגון
שחפת, דלקת ריאות ותסחיף ריאתי, כך שלא כל שיעול משמעו סרטן ריאות.
2 - שינוי בהרגלי היציאה, צואה שחורה וירידה בתיאבון עשויים לאותת על קיום סרטן המעי הגס.
3 - גוש בשד מחייב התייחסות מיידית כדי לשלול סרטן שד וכך הלאה לגבי איברים נוספים.
4 - ישנם כמה סימפטומים היכולים להופיע בכל סוגי הסרטן, כגון ירידה במשקל, חום, הזעות לילה, עייפות ואובדן חיוניות.
איך מאבחנים סרטן?
האבחנה הסופית היא על סמך בדיקת רקמה (קבוצת תאים) מהאיבר שנחשד כנפגע, במעבדה הפתולוגית, בעזרת מיקרוסקופ. דגימת רקמה נלקחת באמצעות ביופסיה (הוצאת חתיכה קטנה מהאיבר המעורב) ו/או במהלך ניתוח להסרת הגוש הנמצא באיבר או האיבר כולו.
הדרך מהשלב הראשוני שבו החולה פונה לרופא עקב תלונה כלשהי ועד שלב האבחנה הסופית עוברת בדרך כלל במספר תחנות ביניים:
1 - שיחה עם החולה - כדי לנסות ולמקד את התלונות ולהבין לאן נושבת הרוח.
2 - בדיקה גופנית - חיפוש אחר ממצאים היכולים להסביר את התלונות.
3 - בדיקות מעבדה - מרבית הבדיקות רק מרמזות ומכוונות. למשל, חוסר בברזל אצל אדם מבוגר (לא באישה בשנות הפוריות), מחייב בירור של מערכת העיכול בחיפוש אחר מקור דמם, כגון סרטן קיבה או מעי גס (אך גם כיב, דלקות שונות ועוד). קיימות בדיקות מעבדה יותר ספציפיות, כגון סמני סרטן (PSA כסמן לסרטן פרוסטטה) לדוגמה, אך גם לבדיקות אלו צריך להתייחס במשנה זהירות. הן מכוונות ועוזרות במעקב, אך בשום אופן לא מאבחנות סרטן.
4- בדיקות הדמיה - ארסנל שלם של דרכי הדמיה עומד לרשותנו: צילומי רנטגן, אם.אר.איי, סי.טי מיפויים כדוגמת פי.אי.טי ואולטרה־סאונד. כל שיטה והערך המוסף שלה, כל בדיקה והמידע שהיא יכולה להקנות. סוגי הדמיה שונים טובים להדמיית איברים שונים:
• אם.אר.איי טוב להדגמת עמוד שדרה, מוח ושרירים.
• סי.טי טוב יותר להדמיית איברים פנימיים בבטן ובחזה, אם כי מדגים היטב גם את האיברים שצוינו לעיל. בדיקת סי.טי כרוכה בכמות לא מבוטלת של קרינה, וכן בשתיית חומר ניגוד (להדמיית בטן) ובהזרקה של חומר ניגוד שהינו יוד.
• אולטרה־סאונד נותן מידע טוב לגבי כליות, טחול, כבד, דרכי מרה, בלוטת התריס, בלוטות לימפה, שד, ערמונית. זוהי בדיקה פשוטה ולא מסוכנת.
• המיפויים השונים כדוגמת גליום, יוד, ואף.די.ג'י, מתבססים על סימון רדיואקטיבי של חומר מסוים, כדוגמת סוכר, הנכנס לתאים שמעוניינים לבדוק. באופן זה ניתן לקבל מידע לגבי מיקום וגודל הגידול וכן לגבי מידת פעילותו.
• אנדוסקופיה היא החדרת סיב אופטי לאיבר מסוים כדי להביט אל פנים האיבר, ובמידת הצורך לבצע פעולות כגון לקיחת ביופסיה, כריתת פוליפ ועוד. גסטרוסקופיה, הינה אנדוסקופיה לקיבה. קולונוסקופיה היא אנדוסקופיה למעי הגס. ציסטוסקופיה מכוונת לשלפוחית השתן, וכך הלאה.
למרות כל הבדיקות הללו, האבחנה הוודאית נעשית רק על סמך בדיקה פתולוגית של רִקמה חשודה.
ד"ר שירלי שפירא היא רופאה המטולוגית בכירה במכון ההמטולוגי במרכז רפואי מאיר, מקבוצת כללית. ד"ר שפירא חיברה את הספר "לחיות עם מחלה, ממשבר לצמיחה". הספר יצא לאור בהוצאת מודן והמידע המובא כאן נלקח מהספר