דף הבית > מחלות הסרטן > סרטן בלוטת התריס

 

יוד רדיואקטיבי

יוד רדיואקטיבי (I-131, radioactive iodine) משמש לטיפול בסרטן ממוין של בלוטת התריס מעל ל-50 שנה. טיפול זה מבוסס על היכולת הייחודית של תאי בלוטת התריס לקלוט ביעילות רבה יוד מזרם הדם, אשר משמש את תאי הבלוטה לייצור הורמוני הבלוטה T3 ו- T4. מאחר ושאר האיברים בגוף לא משתמשים ביוד, שארית היוד שאינו נקלט על ידי בלוטת התריס מופרש בשתן. לכן, היתרון העיקרי בשימוש ביוד רדיואקטיבי (בניגוד לטיפולים אחרים לסרטן) הוא שהחומר נקלט רק בתאי המטרה שלנו - תאי בלוטת התריס, ולכן גורם לתופעות לוואי מועטות יחסית באיברים אחרים.


היעילות של הטיפול ביוד רדיואקטיבי תלויה בשני גורמים עיקריים:

  1. מינון היוד הרדיואקטיבי – החל ממינון קטן של 30 מיליקירי ועד מינון גבוה של 200 מיליקירי.

  2. היכולת של תאי הסרטן לקלוט יוד רדיואקטיבי- גידולים הקולטים יוד רדיואקטיבי בצורה טובה יגיבו היטב לטיפול, בעוד שגידולים שאינם קולטים יוד ביעילות לא יגיבו גם אם ניתן מנות גבוהות וחוזרות של יוד רדיואקטיבי.

מהי אבלציה של בלוטת התריס

 

המונח המקובל למתן יוד רדיואקטיבי לאחר כריתה של בלוטת התריס הוא אבלציה. מטרת האבלציה להשלים את הניתוח ע"י הרס של שארית תאים של בלוטת התריס שייתכן ונשארו בצוואר, דבר זה מסייע למעקב אחר המחלה לאורך שנים: מאפשר לעקוב אחר סמן הסרטן תירוגלובולין ומאפשר לבצע מיפויים של בלוטת התריס בעתיד.


בנוסף, היוד הרדיואקטיבי הניתן במסגרת האבלציה יכול גם להרוס תאים סרטניים שנותרו בצוואר. למרכיב זה של הטיפול אנו קוראים "מרכיב אדג'ובנטי" אשר יכול להפחית את הסיכון לחזרת המחלה בעתיד. על פי כל הנתונים הקליניים של החולה (אולטרסאונד, דו"ח ניתוח ודו"ח פתולוגי) אנו יודעים לקבוע היום מי מהחולים זקוק למרכיב האדג'ובנטי ומי לא.

מהו טיפול ביוד רדיואקטיבי?


במונח טיפול ביוד רדיואקטיבי אנו משתמשים כאשר יש רקמת סרטן בגוף שאיננו יכולים להסיר בניתוח (למשל גרורות בריאות) ולהן אנו רוצים לתת מנה טיפולית גבוהה של יוד רדיואקטיבי (עד 200 מיליקירי).

מה ההבדל בין אבלציה וטיפול?


רופאים רבים משתמשים במונחים "אבלציה" ו-"טיפול" לסירוגין. עם זאת, המינוח המקובל כיום מתייחס ל- "אבלציה" במובן של הרס כל רקמה נורמלית של בלוטת התריס שנותרה בצוואר לאחר ניתוח ראשוני ו"טיפול " במובן של מתן יוד רדיואקטיבי לחיסול מחלה גרורתית ידועה או שארית גוש סרטני בצוואר.


חשוב לציין שתאים סרטניים קולטים יוד רדיואקטיבי בצורה פחות יעילה בהשוואה לתאים תקינים של בלוטת התריס, ולכן לצורך המרכיב האדג'ובנטי יש להשתמש במינונים גבוהים יותר (בד"כ מעל 100 מיליקירי) בהשוואה לטיפול ההורס רק את שאריות רקמת בלוטת התריס התקינה של החולה (מינון החלמ-30 מיליקירי). לאור זאת חשוב להגדיר בצורה מדויקת מה מטרת הטיפול בכל מקרה.

למה נותרו תאים של בלוטת התריס בצוואר לאחר הניתוח? האם המנתח לא הוציא הכל?


גם לאחר ניתוח בידי המנתח הטוב ביותר נותרים בצוואר תאים של בלוטת התריס, בעיקר באזורי החיבור של הבלוטה לאיברים הסמוכים לה. ניתוח לכריתת בלוטת התריס הוא ניתוח עדין בו יש להקפיד שלא לפגוע בעצבים העוברים מאחורי הבלוטה או בבלוטות הפאראתירואיד הסמוכות לה, ולכן עדיף להשאיר מספר תאים של הבלוטה בצוואר ולא לגרום נזקים לאיברים סמוכים.

האם מתן יוד רדיואקטיבי יעיל בטיפול במחלה?


התשובה היא כן. בחולים בסיכון בינוני וגבוה מחקרים הוכיחו שמתן יוד רדיואקטיבי מפחית את הסיכון לחזרת המחלה ואף מפחית תמותה מהמחלה. הטיפול יעיל ביותר בחולים צעירים עם מוקדי מחלה קטנים.

לפי מה קובעים מי זקוק לאבלציה עם יוד רדיואקטיבי?


ההמלצה לגבי מי זקוק לאבלציה עם יוד רדיואקטיבי ומי לא מבוססת על נתונים המתקבלים לאחר הניתוח: גודלו של סרטן בלוטת התריס, מספר האתרים המעורבים, מעורבות של הגבולות הניתוחיים, והאם יש עדויות לכך שהסרטן התפשט מחוץ לבלוטה.
באופן כללי, בגידולים קטנים מ-1 ס"מ המוגבלים לבלוטה בד"כ לא מומלץ שימוש ביוד רדיואקטיבי, בגידול בגודל 4-1 ס"מ ללא מעורבות מחוץ לבלוטה מומלץ טיפול סלקטיבי ביוד רדיואקטיבי, ובמקרים בהם יש חדירה מחוץ לבלוטה או גרורות מרוחקות בד"כ יהיה מומלץ שימוש ביוד רדיואקטיבי.

מהו "טיפול סלקטיבי" ביוד רדיואקטיבי?


בעשור האחרון פורסמו מספר עבודות שהראו שבחולים בסיכון נמוך מתן יוד רדיואקטיבי אינו משנה משמעותית את הסיכון הנמוך מלכתחילה לחזרת המחלה (העדר מרכיב אדג'ובנטי). נתונים אלו בשילוב עם ההכרה בתופעות הלוואי של יוד רדיואקטיבי הביאו לגישה סלקטיבית בשימוש ביוד רדיואקטיבי - לפיה בכל חולה יש להעריך את התועלת הצפויה מהטיפול לעומת תופעות הלוואי האפשריות. כאשר חולים נבחרים בצורה הולמת לגישה זו הסיכון לחזרת המחלה קטן מאוד.

כיצד מבוצע הטיפול?


לקראת מתן היוד הרדיואקטיבי יש להכין את הגוף על מנת לאפשר קליטה מרבית (מקסימלית) של החומר בתאי הסרטן. הכנה זו כוללת:

  1. עליה ברמת TSH – זאת ניתן להשיג ע"י הפסקת נטילת הורמוני בלוטת התריס למשך כ-3 שבועות הגורמת לעליית רמת TSH המיוצר בגוף, או לחילופין להשתמש בזריקות של TSH רקומביננטי (תירוג'ן) הניתן בזריקות במשך יומיים לפני מתן היוד הרדיואקטיבי.

  2. דיאטה דלת יוד – במשך 14-10 יום לצורך "הרעבת" תאי בלוטת התריס ליוד.
    ראו דפי הסבר באתר לגבי דיאטה דלת יוד, הפסקת TSH, וזריקות תירוג'ן.

תופעות לוואי של יוד רדיואקטיבי


ככלל, ליוד רדיואקטיבי תופעות לוואי מועטות ורובן חולפות תוך ימים לאחר הטיפול.


בימים הראשונים שכיח לסבול מבחילות בהן ניתן לטפל ע"י כדורים נגד בחילה. פגיעה חולפת בחוש הטעם עלולה להמשך מספר שבועות.


בחודשים לאחר הטיפול תופעת הלוואי העיקרית היא דלקת בבלוטות הרוק אשר קולטות חלק קטן מאוד מהיוד הרדיואקטיבי. דלקת זו יכולה להביא לנפיחות ורגישות מעל בלוטות הרוק, ובמינונים גבוהים עלול לעיתים נדירות לגרום ליובש בפה.


יש לזכור שבמתן יוד רדיואקטיבי הגוף נחשף לקרינה, ומומלץ לנסות ולתת את המינון הנמוך ביותר אשר עדיין ישיג את המטרות הטיפוליות.


ככלל, יש עליה בתדירות ובחומרת תופעות הלוואי עם העלייה במינון ובתדירות הטיפולים ביוד רדיואקטיבי ויש לשקול את הצורך בטיפול לאור החומרה של סרטן בלוטת התריס שלך.

לסיכום


 

יוד רדיואקטיבי הוא טיפול יעיל ובטוח לסרטן בלוטת התריס, אשר בשימוש נכון יכול להפחית את הסיכון לחזרת המחלה, לטפל במחלה שארית בגוף, לסייע במעקב אחר המחלה ואף להפחית תמותה מהמחלה.


 
 

 


דף הבית | אודותינו | תקנון האתר | מפת האתר | צור קשר | מרכז דוידוף לסרטן
© כל הזכויות שמורות - למרכז מידע למחלות הסרטן ע"ש מאיר ליזר, מרכז דוידוף.
התכנים באתר אינם מהווים חוות דעת רפואית או תחליף.

 

ארטוויז'ן | Quickyweb