אמצעי אבחון

איך מאבחנים את סרטן המעי הגס והחלחולת (קולון ורקטום)?

סרטן המעי הגס והחלחולת מתגלה בדרך כלל אחרי הופעת תסמינים (סימפטומים) ולרוב החולים בשלבים הראשונים אין תסמינים כלל. התסמינים מופיעים ברוב המקרים רק בשלבים המתקדמים של המחלה. משום כך חשוב כל כך להישמע להמלצה לעשות בדיקות סקירה לפני שמתגלים תסמינים כלשהם.

במידה והרופא מוצא ממצא חשוד בבדיקות הסקירה, או אם יש לך תסמין כלשהו מרשימת התסמינים המפורטת להלן, תעבור בדרך כלל תהליך אבחוני.

סימנים ותסמינים של סרטן המעי הגס והחלחולת
אם מופיע אצלך אחד מהתסמינים הבאים עליך לפנות  לרופא לאבחנה ולטיפול:

• שינויים בהרגלי היציאות כגון: שלשול, עצירות, צואה צרה יותר, הנמשכים יותר מימים ספורים.
• תחושה שעליך להתפנות, אם תחושה זו אינה חולפת אחרי שהלכת לשירותים.
• דימום מפי הטבעת, צואה כהה (שחורה) או דם בצואה (אם כי לעתים קרובות תיראה הצואה כרגיל).
• כאבי בטן או התכווצויות בבטן.
• חולשה ותשישות.
• ירידה לא מוסברת במשקל.

רוב התסמינים האלה נגרמים בדרך כלל בגלל בעיות רפואיות אחרות כגון זיהומים, טחורים או מחלת מעיים דלקתית. אף על פי כן, אם מופיעה אצלך תופעה כזאת, חשוב לגשת לרופא מיד כדי לבדוק מהי הסיבה ולטפל בה במידת הצורך.

התהליך האבחוני, בין אם הגעת אליו בעקבות בדיקות סקירה או בגלל תסמינים, יכלול בדרך כלל את הצעדים הבאים:

היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית
אם יש לך סימנים או תסמינים המעלים חשד לסרטן המעי הגס והחלחולת, הרופא ירצה לרשום היסטוריה רפואית מלאה, כולל ההיסטוריה המשפחתית, כדי לברר תסמינים וגורמי סיכון.

כחלק מהבדיקה הגופנית, הרופא ימשש את הבטן בחיפוש אחרי גושים או איברים מוגדלים, ויבדוק גם את שאר הגוף. יתכן שיבצע גם בדיקת אצבע בפי הטבעת. בבדיקה זו מחדיר הרופא לחלחולת אצבע עטויה בכפפה משומנת, כדי לגשש אחר משהו לא תקין.

בדיקות דם

הרופא יזמין בדרך כלל בדיקות דם מסוימות על מנת להעזר בתוצאותיהן לצורך האבחנה של  סרטן המעי הגס והחלחולת.

ספירת דם מלאה (CBC): הרופא יזמין ספירת דם מלאה כדי לראות אם יש לך אנמיה (חוסר בתאי דם אדומים). חלק מהחולים בסרטן המעי הגס והחלחולת לוקים באנמיה בגלל דימום ממושך מהגידול. כמו כן, תיערך בדיקת דם של תפקודי כבד, מפני שסרטן זה עלול להתפשט לכבד ולגרום לתופעות לא תקינות.

סמנים (מרקרים) לממאירות

סרטן המעי הגס והחלחולת מייצר לפעמים חומרים כגון נוגדן קרצינואמבריוני (CEA, Carcinoembryonic Antigen) וחומר הנקרא CA 19-9, והללו משתחררים לתוך מחזור הדם. בדיקות דם לגילוי סמני סרטן אלה נערכות בדרך כלל בשילוב עם בדיקות נוספות כדי לעקוב אחרי חולים שכבר חלו בסרטן המעי הגס והחלחולת וטופלו. הסמנים מספקים התראה מוקדמת במקרים שהסרטן חוזר.

סמני סרטן אלה אינם משמשים לגילוי סרטן אצל אנשים שמעולם לא חלו ונראים בריאים, מפני שהבדיקות אינן תמיד מדויקות. רמת הסמן יכולה להיות תקינה אצל חולה סרטן, ויכולה להיות לא תקינה מסיבות אחרות שאינן סרטן. לדוגמה, רמות גבוהות עשויות להימצא בדמם של אנשים עם דלקת כיבית של המעיים (קוליטיס), גידולים לא ממאירים במעיים, סוגים מסוימים של מחלות כבד או מחלת ריאות כרונית. גם עישון מעלה רמות של CEA.

בדיקות שבהן מחפשים פוליפים או סרטן של המעי הגס והחלחולת

אם תסמינים, בדיקה גופנית או בדיקות הדם מעלים חשד לסרטן המעי הגס והחלחולת, הרופא ימליץ על בדיקות נוספות. לדוגמה בדיקות אנדוסקופיות כגון סיגמואידוסקופיה, קולונוסקופיה, בדיקות דימות או קולונוסקופיה וירטואלית.

קולונוסקופיה
בדיקת קולונוסקופיה מאפשרת לרופא להביט אל פנים החלחולת והמעי הגס כולו, בזמן שהנבדק שרוי במצב של הרגעה בעזרת תרופות. קולונוסקופ (קולון = מעי גס, אנדוסקופ = צינור מואר) מוחדר דרך פי הטבעת ולאורך המעי כולו, בחיפוש אחר פוליפים או גידולים סרטניים. במהלך הבדיקה, הרופא יכול להסיר פוליפ או רקמה אחרת לצורכי בדיקה (ראה ביופסיה בהמשך). זוהי שיטת הבדיקה היחידה שגם מונעת את סרטן המעי, בגלל  הסרת פוליפים, שמהם מתפתח הסרטן.

ביופסיה
אם בבדיקות האבחון נמצא פוליפ או גידול – לוקחים מהם ביופסיה . בביופסיה הרופא מסלק פיסה קטנה של רקמה בעזרת מכשיר מיוחד המועבר דרך האנדוסקופ. לפעמים יש קצת דימום אחר כך, אך הוא נפסק בדרך כלל אחרי זמן קצר.

הביופסיה נשלחת למעבדה, ונבדקת במיקרוסקופ  על ידי רופא פתולוג, רופא שהוכשר לאבחן סרטן ומחלות אחרות באמצעות דגימות רקמה. בדיקות אחרות יכולות לעורר חשד שיש סרטן, אך רק ביופסיה יכולה לקבוע זאת בוודאות.

בדיקות דימות

בבדיקות דימות משתמשים בגלי קול, ברנטגן, בשדות מגנטיים או בחומרים רדיואקטיביים כדי ליצור תמונה של חלקים פנימיים בגוף. יש סיבות שונות לעריכת בדיקות דימות, למשל כדי לגלות אם אזור חשוד הוא ממאיר, כדי לברר באיזו מידה התפשט הסרטן, וכדי לראות אם הטיפול היה יעיל.

טומוגרפיה ממוחשבת (סי-טי CT)

בדיקת סי-טי היא צילום רנטגן המפיק תמונות מפורטות בצורת חתכים ספציפיים של הגוף. במקום לצלם תמונה אחת כמו בצילום רנטגן רגיל, סורק הסי-טי מסתובב סביבך בשעה שאתה שוכב על השולחן ומצלם תמונות רבות. מחשב מצרף את הצילומים הללו לכלל תמונה כוללת של החתכים מהאיבר שנבדק. שלא כמו בצילום רנטגן רגיל, בסי-טי אפשר לראות תמונות מפורטות של רקמות רכות בגוף. בדיקה זו מסייעת לקבוע אם סרטן המעי התפשט לכבד ולאיברים אחרים.

אחרי שמצלמים סדרה ראשונה של תמונות יבקשו ממך לפעמים לשתות נוזל ניגוד ו/או לקבל עירוי שדרכו יזריקו לגופך צבע ניגוד. דבר זה מסייע בסימון יעיל יותר של מבנים בגוף. לאחר מכן מצלמים סדרה שנייה של תמונות.

חומרי הניגוד עלולים לגרום לתחושה של גל חום, בעיקר בפנים. יש אנשים אלרגיים לחומר והם מקבלים פריחה הנקראת חַרֶלֶת או סרפדת. לעתים רחוקות יש תגובות קשות יותר כמו קשיי נשימה או ירידה בלחץ הדם. לפני שתעברו בדיקה כזו, דווחו לרופא אם היתה לכם אי-פעם תגובה לחומר ניגוד המשמש בצילומי רנטגן, והאם ידועות לך תוצאות של בדיקות הנוגעות לכליות (תפקוד כליתי).

סריקות סי-טי נמשכות זמן רב יותר מצילומי רנטגן רגילים. גם כאן עליך לשכב בלי תנועה על שולחן. בזמן הבדיקה השולחן נע פנימה והחוצה לתוך הסורק, מכונה בצורת טבעת שמקיפה לגמרי את השולחן. ייתכן שתהיה לך תחושה של מקום סגור בגלל הטבעת שבתוכה אתה צריך לשכב בזמן הצילומים.

בשנים האחרונות יש במרכזים רפואיים רבים בדיקה חדשה הנקראת סי-טי סלילי או ספיראלי (Helical CT, Spiral CT). סוג זה של סורק סי-טי משתמש במכונה מהירה יותר. החלק הסורק של המכונה מסתובב סביב הגוף בהתמדה, ומאפשר לרופאים לאסוף את התמונות במהירות רבה יותר ממכשיר סי-טי רגיל. הדבר מקטין את הסיכוי שהתמונות יהיו "מטושטשות" כתוצאה מתנועות הנשימה. כמו כן ניתן בשיטה זו להקטין את מינון הקרינה שמקבל המטופל בזמן הבדיקה. אך היתרון הגדול ביותר הוא ש"פרוסות" התמונה דקות יותר, והדבר נותן תמונות מפורטות יותר ומאפשר לרופאים להביט באזור החשוד מזוויות שונות.

יש בדיקה הנקראת סי-טי ספיראלי עם פורטוגרפיה (הסתכלות בווריד השער או הווריד הפורטלי – הווריד הגדול המוביל מהמעיים אל הכבד). לצורך בדיקה זו מזריקים חומר ניגוד לוורידים המובילים לתוך הכבד כדי לסייע בגילוי גרורות מסרטן המעי הגס והחלחולת.

ביופסיית מחט בהנחיית סי-טי

בסריקת סי-טי ניתן להשתמש גם כדי לכוון בדייקנות את מחט הביופסיה לתוך האזור החשוד כגידול או כגרורה. בהליך זה שוכב המטופל על שולחן הסריקה של הסי-טי, בשעה שהרדיולוג מכניס מחט ביופסיה דרך העור לכיוון אזור הגוש. מצלמים שוב ושוב בסי-טי עד שהרופאים בטוחים שהמחט נמצאת בתוך הגוש. לאחר מכן, מוציאים דגימה של ביופסיית מחט דקה (פיסה זעירה של רקמה) או דגימה של ביופסיית ליבה (גליל דק של רקמה שארכו פחות 1.3 ס"מ וקוטרו פחות מ-3 מ"מ) ובודקים את הדגימה במיקרוסקופ.

קולונוסקופיה וירטואלית

בסריקות סי-טי ניתן להשתמש גם כדי לבצע "קולונוסקופיה וירטואלית". בדיקה זו דורשת אותו סוג של הכנה כמו בקולונוסקופיה (טיהור המעי הגס מצואה). לפני ביצוע הסריקה מנפחים את המעי הגס באוויר כדי שניתן יהיה לראות אותו בבירור. הדבר מותח את המעי הגס וגורם להרגשה לא נוחה.

לאחר מכן מבצעים סי-טי ספיראלי של הבטן. מתקבלות תמונות של חתכים דקים שניתן לשלב כדי ליצור מראה דו-ממדי ותלת-ממדי של המעי הגס ושל החלחולת. אם מגלים משהו לא תקין, תבוצע קולונוסקופיה כדי להוציא דגימות רקמה מהאזור החריג.

אולטרסאונד

בבדיקת אולטרסאונד משתמשים בגלי קול ובהד שלהם כדי להפיק תמונה של איברים פנימיים או גושים. מכשיר קטן דמוי מיקרופון הנקרא "מַתמֵר" פולט גלי קול וקולט את ההדים החוזרים מרקמות הגוף. מחשב מתרגם את ההדים לתמונה בשחור-לבן המוצגת על צג המחשב. בדיקה זו אינה מכאיבה ואינה חושפת את המטופל לקרינה.

אולטרסאונד בטן היא בדיקה שמשמשת לבחינת גידולים בכבד, בכיס השתן, בלבלב או בתוך חלל הבטן, אף על פי שאינה יכולה לגלות גידולים במעי הגס.

בשעת ביצוע אולטרסאונד בטן, המטופל שוכב על השולחן והטכנאי מחליק את המתמר על גבי העור של חלק הגוף שאותו בודקים. בדרך כלל משמנים קודם לכן את העור בג'ל.

כדי לעשות הערכה לאנשים עם סרטן המעי הגס והחלחולת ניתן להשתמש בעוד שני סוגים מיוחדים של אולטרסאונד:

אולטרסאונד אנדורקטלי (Endorectal Ultrasound) עושה שימוש במתמר מיוחד שניתן להכניס אותו ישירות לחלחולת. בבדיקה זו מנסים לראות באיזו מידה חדר הסרטן דרך דופן החלחולת והאם התפשט לאיברים סמוכים כגון קשריות הלימפה.

אולטרסאונד תוך-ניתוחי (Intraoperative Ultrasound) מבוצע לאחר שהמנתח פתח את חלל הבטן. מצמידים את המתמר לכבד, וזוהי בדיקה יעילה מאוד בגילוי גרורות שסרטן המעי הגס והחלחולת שלח אל הכבד.

הדמיית תהודה מגנטית  MRI) Magnetic Resonance Imaging) 
כמו סי-טי, גם סריקת MRI מספקת תמונות מפורטות של רקמות רכות בגוף. אבל בסריקת MRI משתמשים במגנטים חזקים במקום בקרני רנטגן. בדרך כלל מזריקים חומר ניגוד בשם גדוליניום לווריד לפני הסריקה כדי להיטיב לראות את הפרטים.

בסריקות MRI סובל המטופל אי-נוחות רבה יותר מאשר בסריקות סי-טי. ראשית, הן נמשכות זמן רב יותר – עד שעה. שנית, המטופל צריך לשכב בתוך מקום  צר, וזה מגביל את התנועה ויכול להפחיד אנשים עם קלסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים). יש מכונות MRI חדשות, "פתוחות" יותר, שניתן להיעזר בהן במקרים של מטופלים כאלה. כמו כן משמיעה המכונה קולות זמזום וחבטה שעלולים להעיק במקצת. יש מרכזים רפואיים המספקים אוזניות עם מוסיקה כדי לעמעם את הרעש.
שימוש בדמיון מודרך גם  יכול לסייע בהפחתת הקושי.

סריקות MRI מועילות לפעמים בבדיקת אזורים בכבד שנראים לא תקינים, אולי בגלל גרורות. הן מסייעות גם בקביעת מידת ההתפשטות של סרטן החלחולת.

צילום חזה
צילום חזה מבוצע לפעמים אחרי שהמטופל אובחן כלוקה בסרטן המעי הגס והחלחולת, כדי לקבוע אם נשלחו גרורות לריאות.

סריקת פאט PET) Positron Emission Tomography)

בבדיקה זו מזריקים לווריד צורה של סוכר רדיואקטיבי (הידוע בשם FDG) שמידת הרדיואקטיביות שלו נמוכה מאוד. מפני שתאים ממאירים בתוך הגוף גדלים במהירות, הם קולטים כמויות גדולות של הסוכר הרדיואקטיבי. מצלמה מיוחדת מפיקה אז תמונה של האזורים הרדיואקטיביים בגוף. זו איננה תמונה מפורטת כמו סי-טי או MRI, אבל די בה כדי לספק מידע מועיל על הגוף כולו.

סריקות פאט משמשות גם כאשר הרופא יודע שהסרטן התפשט (או שחזר אחרי טיפול), אבל אינו יודע לאילו חלקים בגוף. אפשר להשתמש בסריקת פאט במקום לצלם כמה צילומי רנטגן שונים, כי בה ניתן לסרוק את הגוף כולו.

יש מכונות חדשות המסוגלות לבצע הן סריקת פאט והן סריקת סי-טי בבת אחת. הדבר מאפשר לרדיולוג להשוות אזורים עתירי רדיואקטיביות בסריקת פאט עם המראה של אותם אזורים בסי-טי.
מכשיר ה CT מציג אנטומיה ומכשיר ה PET מציג תמונה פיזיולוגית ומטבולית.

אנגיוגרפיה

בדיקה זו מסייעת לפעמים בתכנון הניתוח, בעיקר בגידולים בכבד. הרופא מכניס צינורית דקה מאוד (המכונה קטטר או צנתר) לתוך עורק, בדרך כלל בצד הפנימי של הירך. את הצנתר משחילים לתוך העורק עד שהקצה קרוב לכבד. אז מזריקים במהירות צבע ניגוד ומצלמים סדרה של צילומי רנטגן. כך יכול המנתח לראות את מיקומם של כלי הדם הסמוכים לגידולים בכבד, כדי שיוכל להוציא את הגידולים בלי לגרום לדימום קשה.

למידע נוסף בחוברת "מניעה ואבחון מוקדם של סרטן המעי הגס" של האגודה למלחמה בסרטן, לחץ כאן.