סרטן המעי הגס – המחלה והדרכים לטפל בה - מאמר

פרופ' ברוך ברנר, מנהל המחלקה האונקולוגית, מרכז הסרטן ע"ש דוידוף מרכז רפואי רבין, בי"ח בילינסון.

מעודכן לינואר 2026

סרטן המעי הגס הנו בין הגידולים הנפוצים ביותר בעולם המערבי ובישראל. מדי שנה מאובחנים כ- 150,000 מקרים חדשים בארה"ב וכ-3,000 מקרים חדשים בישראל. שכיחות המחלה עולה עם הגיל, כאשר מרבית החולים מאובחנים כשהם בני 50 ומעלה. סוג הגידול השכיח, במעל 95% מהמקרים, נקרא אדנוקרצינומה. כשלושה רבעים מהגידולים ממוקמים במעי הגס עצמו וכרבע ממוקמים בחלקו הסופי (המסתיים בפי הטבעת), הנקרא חלחולת (רקטום בלועזית).

הגורמים להתפתחות סרטן במעי הגס עדיין לא ידועים, אך מוכרים מספר גורמי סיכון. ידוע שמקורם של רוב גידולי המעי הגס הנו בפוליפים שפירים, אשר חלקם הופכים במשך הזמן לממאירים. מוכרים כיום השינויים המורפולוגיים וחלק מהשינויים המולקולריים הקשורים בשינוי ההדרגתי מפוליפ שפיר לקרצינומה פולשנית. מלבד גורם הסיכון הברור ביותר, המצאות פוליפים במעי, ישנם מספר מצבים נוספים הקשורים בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן המעי הגס. קיים קשר בין תורשה וסיכון מוגבר להופעת סרטן במעי. רקע תורשתי המציב את האדם בסיכון מוגבר הנו קיומם של מקרי סרטן אחרים ובייחוד סרטן המעי הגס, במשפחה, או קיומן של תסמונות גנטיות ספציפיות, כדוגמת HNPCC (Hereditary Non-polyposis Colorectal Cancer)  או FAP(Familial Adenomatosis Coli). דלקות מעי כרוניות כ-Ulcerative colitis (דלקת כיבית של המעי) או Crohn's disease (מחלת קרוהן), כרוכות אף הן בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן. קיים ויכוח לגבי קשר אפשרי בין תזונה וסרטן המעי אך רוב החוקרים טוענים שתזונה עתירת שומן ודלת סיבים מעלה סיכון בעוד שתזונה עשירה בתאית וסיבים מפחיתה אותו.

בהעדר הוכחה לקשר חד משמעי בין התנהגות מסוימת וסיכון מוגבר להתפתחות סרטן במעי, אין המלצות ברורות לגבי האופן בו ניתן לשנות הרגלי חיים מסוימים על מנת להקטין סיכון זה. עם זאת, לאור קשר אפשרי להרגלי תזונה ספציפיים, כפי שתואר, מומלץ להפחית בצריכת שומן ולהרבות בצריכת סיבים, דבר שמועיל גם למניעת מחלות אחרות, כמחלות לב לדוגמה.

עיקר המניעה של התחלואה והתמותה מסרטן המעי מתמקדת באיתור מוקדם של המחלה, רצוי עוד בשלב הפוליפ הטרום-סרטני או לפחות בטרם התפשטה. איתור מוקדם יכול להתבצע באחת משתי צורות: הקפדה על ביצוע בדיקות-סקר, עוד לפני הופעת תסמינים (סימפטומים), או פנייה מוקדמת לטיפול רפואי, זמן קצר לאחר שהופיעו תסמינים כלשהם. תסמינים או ביטויים אחרים אפשריים של המחלה כוללים שינוי בהרגלי היציאות (לדוגמה, הופעת עצירות חדשה או שלשול), דם בצואה, כאבי בטן, עייפות, אנמיה, כאב ברקטום בזמן יציאה, ירידה בתאבון, איבוד משקל, ועוד. חשוב להדגיש שכל אחד מהתסמינים המתוארים יכול להופיע גם במצבים שפירים לחלוטין ועצם הופעתו לא מחייבת פנייה מיידית לטיפול רפואי. עם זאת, התגברות ו/או הימשכות שלהם מעבר למספר ימים או שבועות בהחלט מחייבת פנייה לטיפול רפואי בהקדם. חשוב: למרות הקשר הברור בין הגיל והסיכון לפתח את המחלה, סרטן המעי אכן עלול להתפתח גם בגילאים צעירים והופעת תסמינים מתאימים מחייבת בירור מהיר גם בגילאים אלה.

כאמור, בדיקות הסקר נועדו לאתר את המחלה עוד בשלב טרום-סרטני או בשלב סרטני מוקדם. הקפדה על ביצוען חשובה מאד היות וכשקיימים תסמינים לרוב מדובר כבר במחלה מתקדמת. ואכן, קיימות הוכחות רבות לכך שבדיקות סקר מגדילות את סיכויי הריפוי מהמחלה באופן משמעותי. בדיקות הסקר האפשריות כוללות בדיקת צואה לדם סמוי, סיגמואידוסקופיה או קולונוסקופיה. לאחרונה פורסמו מספר דיווחים המצביעים על האפשרות שבדיקת הסי.טי. קולונוגרפיה, או בשמה הפופולארי "הקולונוסקופיה הוירטואלית" (בדיקת CT מתקדמת המדגימה את המעי) עשויה אף היא לסייע בגילוי מוקדם של סרטן המעי. רצוי לדון עם הרופא המטפל על היתרונות והחסרונות של כל אחת מהשיטות, לבחור אחת מהן, ולהקפיד על ביצועה על פי התדירות המומלצת. מומלץ להתחיל לעבור בדיקות סקר מגיל 50 ואילך לכלל האוכלוסייה, מגיל 40 לאוכלוסיות בסיכון מוגבר (לדוגמה, בעלי רקע משפחתי), או מוקדם יותר בקבוצות בסיכון גבוה במיוחד (אנשים עם תסמונות גנטיות ספציפיות וכו').

בימים אלה נבחנות גישות חדשות לחלוטין לגילוי המוקדם של סרטן המעי, כולל שיטות לזיהוי של אוכלוסיות בסיכון מוגבר (לדוגמה אנשים עם מנגנוני הגנה פחות יעילים כנגד המחלה) ושיטות לזיהוי מוקדם יותר של המחלה (לדוגמה, באמצעות זיהוי חומר גנטי גידולי בבדיקות דם או צואה, או זיהוי שינויים עדינים בנתונים הרפואיים של המטופל בשיטות של בינה מלאכותית). חלק מהמחקרים בתחום אף מתנהלים במסגרת שירותי בריאות כללית ובי"ח בילינסון.

הטיפול העיקרי והיעיל ביותר בסרטן מעי גס ממוקם הוא ניתוח. בניתוח נכרת חלק המעי שבו נמצא הגידול, כלי הדם שמזינים אותו ובלוטות הלימפה שמנקזות אותו. טיפול ניתוחי ניתן לבד או בשילוב עם טיפול בקרינה וכימותרפיה, בתלות במיקום הגידול ובשלב המחלה, דהיינו מידת חדירתו של הגידול את דופן המעי ובאם יש עדות לגרורות בבלוטות הלימפה האזוריות. ככל ששלב המחלה מתקדם יותר כך גדל הסיכון שהמחלה תחזור לאחר הניתוח. לדוגמה, כשהגידול לא חדר עדיין מעבר לשכבת השריר של הדופן (שלב 1), סיכויי הריפוי אחרי ניתוח לבד הם מעל 90%. לעומת זאת, סיכויים אלה יורדים לכ-80% בנוכחות חדירה מעבר לשריר (שלב 2), ולכ-50% אם הגידול הספיק לשלוח גרורות לבלוטות הלימפה (שלב 3). בגידולים מתקדמים, בייחוד אלה אשר שלחו גרורות לבלוטות הלימפה הסמוכות, מקובל להוסיף לאחר הניתוח טיפול כימותרפי מונע ("טיפול משלים") למשך חצי שנה (הרכב הטיפול יפורט בהמשך), אם כי במצבים מסוימים מספיק טיפול קצר יותר, למשך 3 חודשים. טיפול כימותרפי משלים מקטין בכשליש את הסכנה לחזרת המחלה, ובכך מגדיל את מספר החולים הנרפאים ממנה. לאחרונה פותחו בדיקות מיוחדות בדם או בגידול עצמו, המאפשרות לקבוע באופן מדויק יותר את הסיכון לחזרת המחלה ומכאן להעריך באופן נכון יותר את נחיצות הטיפול המשלים. מידע מהשנתיים האחרונות מצביע על היעילות הרבה של שני סוגים נוספים של טיפול משלים. נמצא שבחולים עם גידולים בלתי יציבים גנטית, דהיינו אלה המציגים תכונה של (MSI-high, MSI-H)  Microsatellite Instability ועקב כך מבטאים חלבונים רבים השונים מהחלבונים הרגילים בגוף (=אנטיגנים), טיפולים אימונולוגיים (=אימונותרפיה), המפעילים את המערכת החיסונית (למעשה מדכאים מנגנוני התחמקות של הגידול מפני מערכת זו), יכולים להיות יעילים ביותר. תוספת של תרופה בשם טסנטריק (atezolizumab, Tecentriq) למשך שנה לטיפול כימי משלים לחולי סרטן מעי גס מסוג MSI-H בשלב III, הגדילה משמעותית את שיעור הריפוי. בנוסף, נמצא שטיפול טרום ניתוחי קצר (שתי מנות בלבד) בשתי תרופות אימונותרפיות, אופדיבו (nivolumab, Opdivo) ויירבוי  (ipilimumab, Yervoy), הביא להיעלמות הגידול בכמעט 60% מהחולים בעת הניתוח ולשיעורי ריפוי גבוהים מאד. טיפולים חדשניים ויעילים אלו לא כלולים עדיין בסל התרופות הישראלי. טיפול משלים חדש נוסף מתבסס על תרופה וותיקה מאד, אספירין. מידע חדש מצביע על כך שטיפול משלים באספירין במינון נמוך (150מ"ג) למשך 3 שנים, מפחית בצורה משמעותית את הסיכון להישנות המחלה בכמעט 40% מהחולים שבגידול שלהם קיימים שינויים גנטיים מסוימים. הבדיקות לאיתור שינויים אלו יקרות, ואינן כלולות בסל התרופות, אך הטיפול עצמו נגיש.

בגידולים הממוקמים ברקטום מקובל לטפל בשילוב של כימותרפיה וקרינה, לפני (לרוב, "טיפול טרום ניתוחי") או אחרי הניתוח, טיפול המפחית לכמחצית את הסיכון לחזרה מקומית של המחלה.

בטיפול בגידולי הרקטום חלה בשנים האחרונות מהפיכה של ממש. מתן טיפול כימי בין סיום הטיפול הכימי-קרינתי לבין הניתוח נמצא מגדיל משמעותית את מספר החולים בהם הגידול נעלם בתום הטיפול ונתונים מהשנים האחרונות אף מראים שבחלק גדול מחולים אלו, שנכנסו להפוגה מלאה, ניתן קרוב לוודאי להימנע מהניתוח, על השלכותיו, ולהחליפו במעקב צמוד.

בקבוצה קטנה של חולי סרטן הרקטום מסוג MSI-H , גידולים שכאמור פגיעים במיוחד בפני המערכת החיסונית, טיפול אימונותרפי יכול אף לרפא את המחלה לבד, בלי טיפול כימי, קרינתי או ניתוחי.  

למרות שקיימות עבודות מעודדות על תכשירים שונים, התכשיר שהראה את היעילות המרשימה ביותר בסיטואציה זו הוא הג'מפרלי (dostarlimab, Jemperli), שבמחקר מסוים הביא לשיעור ריפוי של 100%, כטיפול בודד. טיפולים אלה אינם כלולים עדיין בסל התרופות אך לאור יעילותם הרבה, מומלץ מאד להשלים לפחות את בדיקת ה-MSI על הביופסיה הראשונית ולבחון את אפשרויות הטיפול בהתאם. יותר מכך, מחקרים חדשניים, כולל היחידה לאונקולוגיה של מערכת העיכול במרכז דוידוף, מצביעים על הפוטנציאל הרב של תרופות אימונותרפיות לשפר את יעילות הטיפול גם בשאר החולים, כאלה שהגידול שלהם אינו מהסוג הנדיר של MSI-H (אלא MSS). גישה זו נבחנת כיום במחקר רב מרכזי ישראלי-גרמני, המובל על ידי היחידה במרכז דוידוף.

למרות חשיבותו של הטיפול הניתוחי בגידול המוגבל למעי, הוא בד"כ לא יעיל כנגד מחלה שכבר התפשטה מעבר לגידול הראשוני ולבלוטות הלימפה הסמוכות, דהיינו שלחה גרורות לאיברים מרוחקים (שלב 4). במצב זה הטיפול מתבסס על מתן תרופות כימותרפיות, שנועדו לעצור את התקדמות המחלה ואף לגרום לנסיגתה, ובכך לשפר את איכות החיים של החולה ולהאריכם. בשנים האחרונות חלה התקדמות עצומה בטיפולים כנגד סרטן המעי. במשך למעלה מארבעה עשורים הייתה רק תרופה אחת בשימוש, 5-FU (5-Fluorouracil), תרופה הממשיכה להוות גם היום את המרכיב השכיח ביותר בטיפול כנגד מחלה גרורתית וגם בטיפול המשלים לאחר כריתת הגידול, אך מאז שנת 2000 נכנסו לשימוש תרופות רבות נוספות, אשר שינו באופן מהותי את איכות הטיפול. התרופה הראשונה שהצטרפה ל-5-FU נקראת קמפטו י(CAMPTO או Irinotecan), וזמן קצר אח"כ נוספה תרופה בשם אוקסליפלטין (Oxaliplatin).

תרופות אלה הראו יעילות רבה כנגד סרטן המעי והכפילו את מספר החולים המגיבים לטיפול, דהיינו שמחלתם נסוגה תחתיו. מעבר לפעילותה כנגד מחלה מפושטת, אוקסליפלטין אף שיפרה את איכות הטיפול הכימותרפי המשלים, לאחר ניתוח.

לפני כשני עשורים החלו להיכנס לשימוש תרופות נוספות, שאינן כימותרפיות "קלאסיות" אלא תכשירים המשתייכים לקבוצת התרופות ה"ביולוגיות", דהיינו תרופות המכוונות לחסום מסלולים ספציפיים החיוניים לפעילותו והישרדותו של התא הסרטני.

שלושת התכשירים הראשונים, הנמצאים בשימוש שכיח מזה זמן רב בחולים עם סרטן המעי הגס, אבסטין (bevacizumab, Avastin), ארביטוקס (cetuximab, Erbitux), ווקטיביקס (panitumumab, Vectibix), הם נוגדנים ספציפיים הפוגעים במסלולים החיוניים לתא הסרטני.

התרופה הראשונה, אבסטין, קושרת את גורם הצמיחה של התאים המצפים את כלי הדם, האנדותל (Vascular Endothelial Growth Factor, VEGF), ובכך מונעת את זמינותו לתאי האנדותל ופוגעת בתהליך האנגיוגנזה, תהליך יצירת כלי דם פתולוגיים המזינים את הגרורות. הוספתה לכימותרפיה "קלאסית", בקו טיפולי ראשון או שני, נמצאה מאריכה את חייהם של החולים. שתי התרופות האחרות, ארביטוקס ווקטיביקס, חוסמות את הקולטן לגורם הצמיחה האפידרמלי (Epidermal Growth Factor Receptor, EGFR), ונמצאו כיעילות כנגד תאי גידול שטרם נחשפו לטיפולים וגם כנגד תאים העמידים בפני כימותרפיה. קיימת בדיקה (RAS) המאפשרת הערכה טובה יותר של סיכויי התגובה לארביטוקס ווקטיביקס. שלושת התרופות זמינות לשימוש בישראל ובמדינות רבות אחרות, וכלולות בסל התרופות הישראלי. מאז כניסתן לשימוש, קיימת מחלוקת רבה בקרב הקהילייה המדעית לגבי התכשיר הביולוגי המתאים ביותר לשימוש בקו טיפול ראשון.

בשנים האחרונות הצטברו עדויות לכך שקיים כנראה יתרון לשימוש באבסטין בגידולים שמקורם במעי הימני, לעומת יתרון לשימוש במעכבי EGFR בגידולים שמקורם במעי השמאלי. יותר מכך, למדנו לאחרונה שטיפול המשלב מעכב EGFR ביחד עם מעכב של BRAF משפר משמעותית את תוצאות הטיפול  בגידולים עם מוטציה (לא שכיחה) בגן BRAF. תוצאות המחקרים, שבחנו את השילוב של ארביטוקס עם מעכב BRAF בשם ברפטובי  (encorafenib, Braftovi), הביאו לרישום השילוב ב-FDA, תחילה לבד בקו שני ומעלה ולאחרונה בשילוב כימותרפי בקו ראשון. הטיפול בקו שני ומעלה נכנס לסל התרופות לפני כשנה.

בשנים האחרונות הצטברו עדויות לכך שאימונותרפיה משפרת את תוצאות הטיפול בסרטן מעי גרורתי שהוא MSI-H (4-5% מהחולים): תרופה בשם קיטרודה (pembrolizumab, Keytruda) הראתה יתרון משמעותי ביחס לטיפול הסטנדרטי (כימותרפיה + תרופה ביולוגית), ויש רמזים לכך שהשילוב שהוזכר מעלה, של אופדיבו ויירבוי, אולי אף יעיל יותר. יותר מכך, יתכן וטיפולים אלה אף מביאים לריפוי של חלק מהחולים. בעקבות תוצאות אלה קיטרודה נכנסה לסל התרופות בהתוויה זו.

בעשור האחרון נוספו עוד אפשרויות לארסנל הטיפולי כנגד סרטן מעי גרורתי, גם בקו מתקדם, לאחר מיצוי קווי טיפול קודמים. ראשית, נמצא שהמשך טיפול באבסטין גם לאחר התקדמות המחלה על טיפול קו ראשון הכולל אבסטין, משפרת את תוצאות הטיפול. שנית, הצטבר מידע על תרופות חדשות הפעילות בקו מתקדם. סטיוורגה(regorafenib, Stivarga), הינה מולקולה קטנה המעכבת את החלק האנזימטי של קולטנים רבים וביניהם את הקולטנים ל-VEGF. התרופה, המעכבת אנגיוגנזה, נמצאה מאריכת חיים. בהמשך נמצא שתרופה דומה אך חדשה יותר, פרוזקלה (fruquintinib, Fruzaqla), משפרת אף היא את הישרדות החולים, גם בחולים שטופלו לפני כן בסטיוורגה. במקביל לפרסום המידע על סטיוורגה, הוכח שתכשיר כימי חדש, לונסורף (TAS-102, Lonsurf), נגזרת מודרנית של משפחת הפלואורופירימידינים (שנציגה הבכיר הוא ה-5-FU), מאריכה אף היא את חייהם של חולים שמיצו קווי טיפול מתקדמים, עם תועלת דומה לסטיוורגה. לאחרונה נמצא שהשילוב של לונסורף ואבסטין משפר עוד את תוצאות הטיפול, גם בחולים שנחשפו לפני כן לטיפול באבסטין, ותוצאות אלו הביאו להכללת המשלב בסל התרופות.

מחקרים מראים שמכלול התרופות המתוארות אפשרו להאריך באופן משמעותי את חייהם של חולים במחלה מפושטת: ההישרדות הממוצעת של חולים אלה, שהייתה פחות משנה לפני בסה"כ כשני עשורים, עומדת כיום על מעל שלוש שנים. בנוסף לכך, ככל שהטיפולים הקיימים יעילים יותר ומביאים לנסיגה רבה יותר בגודל ומספר הגרורות, ניתן כיום ליותר אנשים סיכוי לכריתה מליאה של הגרורות שלהם לאחר טיפול כימי-ביולוגי מקדים. מאחר שכריתה כירורגית מליאה של הגרורות (לדוגמה, בכבד, בריאות, או בחלל הצפק) מהווה הסיכוי היחיד להפוגה ממושכת או אף ריפוי מהמחלה, השיפור שהושג בשנים האחרונות ביעילות הטיפול הכימי-ביולוגי הביא להגדלת הסיכוי של חולים עם מחלה גרורתית להירפא ממחלתם. במקביל לפיתוחן של תרופות חדשות לגמרי, נוספו בשנים אלה תכשירים פומיים, המונעים את הצורך בהזלפת 5-FU לתוך הוריד. תכשירים אלה הינם כדורים ההופכים בגוף ל-5-FU, והתכשיר המוכר ביניהם נקרא קסלודה (capecitabine, Xeloda). תרופות אלה יעילות לפחות כמו 5-FU, ולאור צורת המתן הנוחה, קיימים מצבים מסוימים שבהם הן החליפו את ה-5-FU.

בשנים האחרונות ההתפתחות העיקרית בתחום הטיפול בסרטן המעי המתקדם נובעת מעדויות לכך שגם במחלה זו ניתן ליישם שיטות של רפואה מותאמת אישית. בהתאם לגישה זו מבוצע כיום באופן שגרתי איפיון מולקולרי של הגידול הספציפי של האדם האינדיבידואלי, על מנת לאתר מטרות מוצלחות לטיפול יעיל המוכוון כנגדם. דוגמאות שכבר הפכו לחלק סטנדרטי מהטיפול במחלה הן הבחירה של התרופות הביולוגיות לפי המוטציות בגנים RAS ו-BRAF, וכן הבחירה באימונותרפיה בנוכחות ממצא של MSI-H. דוגמאות פחות סטנדרטיות הינן איתור שינויים בעלי שכיחות נמוכה בסרטן המעי כביטוי מוגבר של הגן Her2, מוטציה בגן NTRAK, או מוטציות נדירות, כמוטציה בגן POLE, החושפות את הגידול לפעילות מערכת החיסון. למרות ששינויים אלה נדירים יחסית, איתורם חיוני שכן קיימים כנגדם טיפולים יעילים ביותר, כאנהרטו (trastuzumab deruxtecan, Enhertu) כנגד גידולים עם ביטוי יתר של Her2, ויטרקבי (larotrectinib, Vitrakvi)  כנגד גידולים עם מוטציות ב-NTRAK, או אימונותרפיות כנגד אלו הנושאים מוטציות ב-POLE ודומיו. בימים אלה מתנהלים מחקרים רבים גם בכיוון מבטיח ביותר נוסף. מחקרים אלה בודקים את יעילותם של טיפולים אימונולוגיים כטיפול משולב עם תרופות ביולוגיות אחרות בחולים עם גידולי MSS, טיפול שעשוי להראות יעילות רבה של אימונותרפיה גם בגידולים שכיום עמידים לטיפול זה. כיווני התפתחות אלה, הרחבת השימוש ברפואה מותאמת אישית ובאימונותרפיה בסרטן מעי מתקדם, צפויים להביא התקדמות רבה בתחום.

לסיכום

סרטן המעי הגס הנו אחד מהגידולים הנפוצים ביותר. הגורמים להתפתחותו והדרכים למניעתו לא ידועים עדיין. לאור זאת חשוב להקפיד על ביצוע בדיקות סקר, המגדילות את סיכויי הריפוי, ולא להתעכב בפניה לטיפול רפואי בהופעת תסמינים, גם בגיל צעיר. הטיפול היעיל ביותר בסרטן המעי, מעבר למניעתו, הוא ניתוח, אך רק כשהמחלה מוגבלת עדיין. טיפול כימותרפי משלים לאחר ניתוח מגדיל את סיכויי הריפוי, כאשר בגידולים ברקטום מוסיפים גם הקרנות. לחלק מחולי סרטן המעי מומלץ להוסיף טיפול משלים באימונותרפיה ו/או אספירין, ובסרטן הרקטום בחלק גדול מהחולים נמנע בשנים האחרונות הצורך בניתוח. במחלה מפושטת הטיפול מתבסס על תרופות כימותרפיות, אשר חל לאחרונה שיפור ניכר ביעילותן, ובשני העשורים האחרונים התווספו אליהם מספר תכשירים יעילים נוספים; רוב התכשירים הינם ביולוגיים, ובשנים האחרונות אף נכנסו לשימוש כנגד מחלה זו, במצבים מוגדרים היטב, אימונותרפיות. כל אלה הביאו לשיפור משמעותי של משך חיי החולים ואיכותם. ישנם סימנים לכך שיתכן וניתן יהיה ליישם באופן רחב גם במחלה זו את הגישה של רפואה מותאמת אישית, וכן שימוש רחב ויעיל בהרבה של הטיפולים האימונולוגיים. בימים אלה מתקיימים מחקרים רבים, חלקם גם בישראל, במטרה להמשיך לשפר את הידע שלנו על סרטן המעי הגס ואת הדרכים לטפל בו. ביחידה לאונקולוגיה של מערכת העיכול במרכז דוידוף מתקיימים כעת מספר מחקרים ייחודיים, חלקם כאלה הניצבים בחזית המדע בתחום, הבוחנים שיטות חדשניות לזיהוי קבוצות סיכון, למניעה וגילוי מוקדם, ואף לטיפול במחלה.